פגישה עם ענקי ההרים: מסע בלתי נשכח אל גורילות ההרים של אוגנדה

מאת:  ד"ר יאיר אמיתי

כחובב מושבע של בעלי חיים, הלב שלי תמיד נמשך אל הגורילות של הרי אוגנדה. השנה הפכתי את החלום שלי למציאות ויצאתי ל"אפריקן דרייב" – מסע שחוצה את מזרח אפריקה. מסע שבמהלכו חווינו אינספור חוויות ורגעי קסם: שטנו על הנילוס, התרגשנו ממפלי מורצ'ינסון האדירים, חצינו בנהיגה עצמית את האזורים הפחות מוכרים ופחות מתויירים של אוגנדה, פגשנו מקרוב את שבטי המסאי בטנזניה, התרגשנו מספארי אמיתי, מאינספור פילים, נמרים ואריות שהיו במרחק נגיעה מאיתנו, התפעלנו מ"הנדידה הגדולה" בסרנגטי – תופעת טבע מטורפת של עשרות אלפי גנו וזברות שדוהרים בעקבות העשב הטרי, ישנו בלודג'ים נפלאים ונהנו מהצוות הנפלא שהוביל את המסע.  
אבל בשבילי, היתה למסע הזה מטרה אחת חשובה מהכל.  
מבחינתי,  הפנינה האמיתית הייתה טמונה אי שם בלב הג'ונגלים של אוגנדה – בטרק אל הגורילות. 

רק כ-1,000 גורילות ההרים נותרו בטבע והסיבות להכחדתן רבות:   
ראשית, כריתת היערות בשם הפיתוח האנושי לצורך בניית דרכים, חקלאות, ומגורים מצמצמות את המרחבים בהם הגורילות יכולות להתקיים. עם כל עץ שנכרת, נעלמת שכבה נוספת מהבית שלהם.  
שנית, הסחר בתתי-מינים של גורילות מתבצע ברחבי העולם על ידי ציידים חסרי רחמים וארגוני פשע וממשיך להוות בעיה חמורה ובנוסף, למגע הגובר עם בני האדם ולצמצום מרחבי המחייה יש מחיר – ובמקרה של הגורילות המחיר קשה: מחלות שהועברו מבני האדם לגורילות, מהווים איום קטלני על אלו שחיות כל כך קרוב אלינו אבל עם שונות גדולה ממערכת החיסון שלנו ואם כל זה לא הספיק, גם שינויי האקלים פוגעים בסביבה הטבעית שבה הגורילות חיות ומקשים על מזונם ועל מערכת החיים שלהם לשגשג.   

אוגנדה, המכונה לעיתים ״פנינת אפריקה״, מציעה שילוב מדהים של סוואנות, אזורים הרריים, ויערות סמיכים ואי שם, בדרום אוגנדה, נמצא יער בווינדי הבלתי חדיר – מקום מגוריהן של גורילות ההרים. הטריות הירוקה, הנוף הוולקאני והעמקים הערפיליים הם הסביבה המושלמת ליצורים המיתולוגיים שקוראים לסביבה הזאת בית.  ולשם בדיוק, הגיע המסע שלנו

גורילות ההרים מייצגות לא רק מין, אלא גם את ההיסטוריה המרשימה של האבולוציה.  כמי שחולקות איתנו 98% מהד"נא שלנו, הן מהוות סוג של  מראה אל עצמנו הפרימיטיבי.  
הן חיות במשפחות, מונהגות על ידי זכר בוגר וחזק שאת פקודותיו כולם מכבדים. 
לענקיות העדינות האלה יש קשרים חברתיים חזקים ולכל אחת מהן אישיות ייחודית והתנהלות שאופיינית לה. קבוצות גורילות נוטות להיות פטריארכליות, בראשותו של זכר דומיננטי אחד או יותר. הזכר אחראי להגנה על הקבוצה ולקביעת מסלולי ההתקדמות שלה.  
הנקבות, נחלקות לדרגות חשיבות משניות, לעיתים עם תת-היררכיות ביניהן.  
הגורילות משתמשות בשילוב של קולות, תנועות גוף, והבעות פנים לתקשורת. הן יכולות להשתמש בקריאות רמות להתראה על סכנה או בצלילים רכים ומתונים ליצירת תחושה של  רגיעה. גם חיבוקים ונקישות על החזה משמשות אותן כדרכים לתקשר ולשמור על הלהקה.   
כמו בין שאר קופי האדם, כמו השימפנזים והאורנג אוטן, כך גם בקרב הגורילות הטיפוח (גרומינג) הוא סוג של פעילות חברתית חשובה שמשמשת גם כאמצעי לקידום הקשרים והאמון בין חברי הקבוצה. פעילות הטיפוח כוללת חיפוש ופליית מזיקים, טיפול בפצעים, והסרת לכלוך והיא משמשת גם להרגעה, להבעת חיבה ואמון ולחיזוק הקשרים בין חברים או בין האם לגוריה. 

חשוב להדגיש: כדי לפגוש את הגורילות באוגנדה יש לעבור תהליך הרשמה ולהשיג אישורים רשמיים שמספרם מוגבל והם נמכרים חודשים ארוכים ואפילו שנים מראש. אל תנסו פשוט להגיע למקום ולצפות שיכניסו אתכם לשמורה.  גם ההגעה לשמורה עצמה איננה דבר של מה בכך, מדובר על שמורת טבע שנמצאת בדרום אוגנדה ובנסיעה בדרכים לא ממש מתוחזקות.
לפני היציאה לטרק, קיבלנו הדרכה על חוקי הפארק וכללי ההתנהגות בעת מפגש עם גורילות (שמירה על מרחק, התנהגות שקטה, מינימום הפרעות) וככה, עם פרפורים בלב ותיק גב מלא בציפיות, התחלנו בטרק.  

הדרך הייתה מאתגרת ונעה דרך צמחייה עבה ולא מעט חרקים,  הציפייה, ואיתה גם החששות, גדלו עם כל צעד. מה אם לא נראה אותם?
ואז זה קרה. המדריך שלנו סימן, ושם הם היו: משפחה של גורילות הרים, בביתן הטבעי, מתעלמות לחלוטין מהנוכחות שלנו אבל מבחינתי, קשר העין שנוצר ביני ובין אחת מהן הוא רגע שחרוט בזמן – דיאלוג ללא מילים.
ד"ר דיאן פוסי אמרה פעם, "כשאתה מבין את ערכם של כל החיים, אתה שוהה פחות על מה שעבר ומתמקד יותר בשימור העתיד."  הרגע שלי עם הגורילות הוא רגע שבו הבנתי את האמת הזו.

המפגש עם גורילות ההרים הרגיש כמו לפגוש חברים ישנים. בעיניהן מצאתי חכמה, בנוכחותן פגשתי  ענווה, ובעולמן הרגשתי קריאה בלתי מתפשרת לשמור ולהגן על החיות הנפלאות האלה.

השארתי חלק מליבי בהרים. יודע שחלומות מתגשמים.