מאת: ד"ר יאיר אמיתי
כשפניתי באחד השבילים אליהם הוביל אותנו הג'יפ התגלתה בפני תמונה מרהיבה: עמק ירוק ורחב ידיים, נהר הנילוס האדיר זורם לאיטו, עדר פילים צועד לכיוון הנהר להרוות צמאונו. לא רחוק מאיתנו ג'יראפות מלחכות את צמרות העצים, עשרות אימפלות משוטטות בנחת והכל ירוק ושופע, פראי וססגוני וגם אני הייתי שם, בקצה העולם, באוגנדה, בתוך הג'יפ, מחויך מאוזן לאוזן.
אוגנדה היא ארץ טרופית יפה ומרגשת. ארץ של נופים מרהיבים, של מגוון בעלי חיים ותרבויות שיחד יוצרים מרקם חיים משותף. זו אפריקה מהסוג שלא רואים בטלוויזיה. זה מקום שבו אפשר להרגיש את האדמה מתחת לגלגלים ולנשום את אוויר הפרא שידי אדם לא נגעו בו. זאת אפריקה האמיתית.
אוגנדה ממוקמת במזרח אפריקה ונמצאת בדיוק על קו המשווה, בלב השבר הסורי אפריקאי. היא גובלת בקניה במזרח, טנזניה ורואנדה בדרום, קונגו במערב ודרום סודן בצפון. בשטחה של אוגנדה נמצאים אגמי השבר המערבי לצד הרי געש מרשימים.
אוגנדה היא גם התפר בין יערות הגשם של אגן קונגו לסוואנות הפתוחות של קניה וטנזניה ולכן אפשר למצוא פה ג'ונגלים סבוכים ומישורי עשב פתוחים.
אבל יותר מהכל, אוגנדה היא המקום ממנו זורם הנילוס הלבן שיוצא מאגם ויקטוריה הדרומי וחוצה את המדינה היפה הזאת צפונה כשהוא מהווה עורק חיים מרכזי לבני האדם ולבעלי החיים.
אנחנו מתחילים את המסע שלנו בשמורת מורצ'יסון, שהיא הגדולה והמפורסמת בשמורות אוגנדה. העיניים לא מצליחות להתרגל לנוף, מאות בעלי חיים נעים פה בחופשיות מלאה, צבאיים ואימפלות, אריות ונמרים, זה כנראה המקום שבו אתה מגלה שאתה באמת באפריקה. זה גם המקום שבו אנחנו יוצאים לשייט על נהר הנילוס, וכשהמים העמוקים והכחולים מקיפים את הסירה שלנו, הרוח נושבת מסביב ומפלי מורצ'יסון מתנפצים מולנו בכח עצום למטה, אני יודע שזה רגע שלא אשכח.
ויש עוד סיבה טובה להגיע לאוגנדה: זה אחד המקומות האחרונים בעולם שבו ניתן עדיין לראות שימפנזים בסביבתם הטבעית. אנחנו נפרדים מהג'יפים, מקפידים על מכנסיים ארוכים ואם אפשר גם גרביים שיכסו את המכנסיים וימנעו משלל חרקים ומעופפים להטריד את מנוחתנו ויוצאים לטרק הסבוך. הקולות והצבעים של היער מקיפים אותנו. פרפרים צבעוניים, שרכים סבוכים, ציפצופי ציפורים, קריאות קופים נשמעות מרחוק – האם נצליח לראות אותם? ואז שם, ממש בתוך יערות הגשם אנחנו פוגשים אותם: עשרות שימפנזים, זכרים ענקיים, נקבות צעירות ובוגרות, חלק נושאות תינוק על הגב או בחיקן. חלקם נמצאים על צמרות העצים, חלקם על הקרקע, במרחק של מטרים ספורים מאיתנו. הם עסוקים בעניינים – פולים כינים, מכרסמים שורשים, משחקים, קופצים מענף לענף, צווחים בקולי קולות או משתעשעים יחד. חלק מאיתנו מצלמים בלי הפסקה, חלק מתבוננים בשקט ופליאה. תחושה האמיתית של "החיים כפי שהם" והם כאן, באפריקה.
אבל אוגנדה היא גם ארץ של אנשים ידידותיים ומסבירי פנים. אוגנדה היא המקום שבו יתנו לכם לטעום קסבה, אננס ופלנטיין "זו הדרך שאני מתחברת למקום" אומרת לי אחת מהחברות במסע. "לא רק בלראות את הנוף ואת החיים הפראיים, אלא גם במפגש עם התרבות והטעמים המקומיים"
נהיגה באוגנדה היא חוויה בפני עצמה. אנחנו נוהגים בצד השמאלי של הדרך, דבר שהוא חדש לרבים מאיתנו אבל אם נעצור לרגע את הג'יפ ומתמקד בדרך, נוכל לראות את דרכי העפר האדומות האופייניות לאזור. הדרכים שחולפות בין שדות התה והמנגו, חוצות הרים ויערות, דרכים שמובילות אותנו אל הלב הפועם של אפריקה הלא מוכרת ולא מתויירת, תוצר של אלפי שנים של שימוש של בני האדם שפסעו בהן. תחושה של אדמה עם ריח טרי ונקי. תחושה של חיבור עם המקום, שלא מתקבלת בדרכי האספלט שאנחנו רגילים אליהן.
"לנהוג באוגנדה זה כמו לגלוש על גל עוצר נשימה" אומר לי רועי שנוהג בג'יפ שלנו והוא צודק לגמרי כי נהיגה באוגנדה היא חוויה של גלים גלים, כל גל מביא איתו יופי חדש. בכל רגע נגלה עוד תצפית נפלאה, עוד עדר פילים, עוד קבוצת לביאות שיוצאות אלי טרף. עוד מפל. עוד נהר. עוד שכבות שמוסיפות עומק למסע.
ד"ר יאיר אמיתי הוא איש שטח וטבע, חוקר תרבויות ברחבי העולם, מרצה ומדריך.