רקע כללי: שלומית מקלף היא יזמית נד"לן שמתגוררת בארצות הברית מזה 40 שנה. זה לא עצר אותה מלהגיע עד מרוקו, לחגוג יומולדת במסע עם נשים שלא הכירה ולהתרגש מהתמיכה והאהבה שחוותה שם. מה הדבר הכי מיותר שהיא הביאה מניו יורק למסע? ואיזה רגע היא לא תשכח? כל התשובות בשאלון
מגלה בת כמה את? בת 60 וגאה בכך. באמת מאמינה שזה לא המספר אלא הגישה לחיים.
מאיפה? במקור מרמת השרון. את רוב שנותי הבוגרות העברתי בארצות הברית, נדדתי למרחקים בעקבות בעלי אבל תמיד נשארתי ישראלית. כרגע אני מחלקת את חיי בין ישראל לניו יורק.
משפחה לא בוחרים? אני פרודה טרייה אחרי 4 עשורים. אמא למתן, בן 32 , שעלה לארץ והפך תל אביבי בכל רמ"ח אבריו וקרן בת ה- 19, שהיא סטודנטית בניו-יורק ומאד פעילה בקמפוס בכל מה שקשור בישראל. מתן וקרן נולדו במרחק של 13 שנים ,אז אני יכולה להגיד בבטחה שלפעמים קורים ניסים.
ורק בשביל הרזומה: אני יזמית נד"לן: קונה נד"לן שאני מזהה שיש לו פוטנציאל (בעיקר במכירות פומביות) מתכננת, מעצבת, מבצעת משביחה ומוכרת. העיסוק הזה הוא שילוב של היכולות העסקיות והעיצוביות שלי והוא מביא לי סיפוק רב. לא פעם אנחנו נכנסים לבית שנראה מט ליפול ורק אני מכל הסובבים , מתרגשת, כי בעיני אני כבר רואה את המוצר המוגמר. אני קוראת לזה חזון.
לפני המסע: חוששת או נרגשת? גם וגם. נרגשת – כי במשך כמה שנים תכננתי לחגוג את יום הולדתי השישים במסע למרוקו ולמרות שנסיבות החיים השתנו – אכן חגגתי במרוקו את יום הולדתי עם הקבוצה המדהימה של מאגמה.
חוששת – כי הגעתי לבד מארצות הברית והצטרפתי לקבוצה של ישראליות מגילאים ורקעים שונים – והיה מדהים.
מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע?
פתיחות וגמישות.
מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע?
יותר מידי בגדים.
מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ?
חיוך בכל מצב
רגע במסע שלא תשכחי
היו שני רגעים שאקח מהמסע: הרגע הראשון התרחש כשהתחלנו לרדת מהרי האטלס הגבוהים ועצרנו בנקודת נוף נפלאה. זאת הייתה שעת בין ערבים, רוח מדברית חזקה נשבה ושרון פרנקו המדריכה המדהימה שלנו השמיעה את השיר "חומות חימר" של מרגלית צנעני שנכתב על ידי רחל שפירא. הצטרפנו לשיר כמעט בזעקה מול הטבע הפראי. הרגע הזה מאד ריגש אותי כי הוא תימצת לי תובנה שתמיד ידעתי: נשים חזקות לא ניתן לשבור.
הרגע השני הייתה בשיחת נפש שהתקיימה בין הנשים בקבוצה. שיחה שבה חלק מהנשים נפתחו ושיתפו את הקבוצה בהתמודדויות האישיות שלהן. התרגשתי מהתמיכה ומהאהבה שהן קיבלו חזרה. זאת אחווה שלא השאירה עין יבשה.
משהו שלקחת לחיים מהמסע
עוצמה נשית וביטחון עצמי. אני קוראת לביטחון עצמי: התעוזה לעשות דברים שהם לא בתחום הנוחות שלך. יפעת יגר, המנ"כלית של מאגמה שהצטרפה למסע, שיתפה אותנו בפילוסופית החיים שלה לגבי המיזם האדיר הזה שהיא הקימה. חווית המסע כולו גורמת לך להתנסות בדברים שהם מחוץ לתחום הנוחות הרגיל שלך, לגרום לך לגדול. אני קוראת לזה הביטחון העצמי האישי שלך שמאפשר לך להתנסות בחוויות חדשות בלי לפחד.
איפה את רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים? עובדת, יוצרת, מטיילת, אוספת חוויות ועושה טוב לסובבים אותי.
טיפ קטן למי שעתידה לצאת? לרוץ על זה.
ולסיכום: משהו למאגמה? תודה תודה תודה על מסע משנה חיים.