היידי פלביאן היא דוקטור לחינוך מיוחד, מרצה באקדמיה וחוקרת אבל היא בעיקר אישה שכל הזמן אוספת חוויות: היא חותרת בסאפ, רוקדת סלסה וקיזומבה, היא רוקדת על עמוד, היא סקיפרית שמפליגה עם בעלה לאורך חופים בארץ ובעולם ועוד לא דיברנו על הייחוס המשפחתי שלה… שאותו תגלו בתוך השאלון
מגלה בת כמה את? 59
מאיפה? נולדתי בארה"ב, עליתי לארץ בגיל שנה וקצת. עד גיל 26 גרתי בחיפה ואז עברנו לנס ציונה.
משפחה לא בוחרים? את בן זוגי לחיים, בעלי, הכרתי כבר בגיל 16. כיום יש לנו 3 ילדים וארבעה נכדים. משפחה "נורמלית" למדי ששמה לעצמה כמטרה לחוות את החיים כמה שיותר. אימי (ז"ל) נהגה לציין שעלינו לעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד, וזה מוטיב חשוב עבורנו. אם בודקים את ההיסטוריה המשפחתית שלי, אז בן הדוד של סבא של אימי הוא לא אחר מאשר נפתלי הרץ אימבר, כך שציונות ושפה עברית תקינה הם ערכים חשובים במשפחה שבה גדלתי.
ורק בשביל הרזומה: מעשיי בחיים משלבים קריירה וחוויות: התואר הרשמי שלי הוא ד"ר היידי פלביאן, אני מרצה ב"מכללה האקדמית אחוה" ומכשירה את דורות המורים לעתיד. מומחית בחינוך המיוחד ומאמינה גדולה בשילוב והכלה של ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. אני חוקרת ומפרסמת מאמרים וספרים בנושא ומשתתפת בכנסים במקומות שונים בעולם. את החוויות, אני אוספת בתחומים שונים. אני חותרת על סאפ ורוקדת על עמוד. עם בעלי אני רוקדת בצ'אטה, סלסה וקיזומבה. אנחנו משלבים שייט בארץ ולאורך חופי מדינות מעניינות בעולם (כן, שנינו סקיפרים) ובין לבין אני משתדלת לקרוא ולבלות כמה שיותר עם הנכדים והילדים.
לפני המסע: חוששת או נרגשת? היציאה למסע הראשון (כי יהיו עוד) עם מאגמה התחילה לגמרי במקרה, כשלקראת יום הולדתי ה 59 ראיתי פרסומת באינטרנט ובחרתי להעניק לעצמי מתנה. התרגשתי מאוד לפני המסע, במיוחד כי רציתי לחוות משהו חדש. ידעתי שמסע עם מאגמה יאפשר זאת, אך לא ידעתי מה יהיה. חיכיתי בהתרגשות להכיר נשים מופלאות שייקחו חלק במסע ושאני אהיה חלק מהמסע שלהן. כל ההתרגשות לא הייתה לשווא: הציפייה עזרה לי להיות עם לב פתוח לכל מה שיקרה. וזאת היתה חוויה מופלאה.
מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? הלב והראש הפתוחים, המזמנים חוויות והתנסויות היו הדברים הכי מוצלחים שלקחתי איתי. מבחינה מוחשית קונקרטית, הבאתי איתי תיק קטן שיכולתי לארוז בו דברים חשובים לאותו יום, ובמיוחד פנקס ועיפרון לרישום רעיונות, מחשבות ורגשות שעלו מידי פעם. זה היה רעיון מוצלח שלקחתי איתי ברגע האחרון.
מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? איפור! לא צריך איפור! לא צריך להתחפש, לא צריך לכסות ולהסתיר שום דבר, לא צריך לשפר את המראה… פשוט להיות אני ועצמי. (כן אפשר להביא שפתון כדי להרגיש נחמד וש"השקעתי" בעצמי… אבל גם זה לא חובה)
מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ?
הרבה מוזיקה, שירים, הומור על כל דבר שרואים בשטח. ובעיקר – אני אוהבת לשמוע מכל אחת על עצמה וללמוד דברים חדשים על כולן. בעקבות המסע שבו השתתפתי אני מוכנה גם לנהוג בשטח בתנאים מאתגרים במיוחד.
רגע במסע שלא תשכחי היו הרבה רגעים כאלה. אבל אני זוכרת במיוחד את רגעי השחרור שבהם הייתי תלויה באוויר אחרי קפיצת "טרזן": תחושה של שלווה ושחרור שאין לתאר. וגם, את רגעי נהיגת השטח בהם למדתי לנהוג בתנאים מאתגרים מבלי להילחץ, כי הייתה לי היכולת לבטוח בעצמי.
דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע: שלווה פנימית וביטחון עצמי שלא היו בכזו עוצמה לפני המסע. הם אלה שמעודדים אותי להאמין בעצמי ומאפשרים לי להציב לעצמי מטרות משמעותיות בתחומי חיים שונים. גם כשהביטחון מתערער, אני מזכירה לעצמי את המסע האישי שעברתי ומצליחה להמשיך הלאה.
איפה את רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ? בפן האישי לאחר עוד מסעות עם מאגמה. אבל גם במקום טוב יותר עם עצמי, בעיקר בקריירה. בחיים האישיים – עם עוד הרבה חוויות אישיות, זוגיות ומשפחתיות.
טיפ קטן למי שעתידה לצאת? קודם כל- צאי! אל תהססי. תשאירי בבית את כל החששות וכל הסיבות של "אולי זה לא בשבילי", וצאי למסע של חייך. סעי בראש פתוח וזמני חוויות טובות- הן יגיעו.
ולסיכום: משהו למאגמה? תודה! תמשיכו למצוא מקומות מדהימים שיאפשרו לי ולנשים נוספות להנות יחד.