שלי מלחי לא צובעת את השיער ואין לה טלפון נייד (מבחירה! ) אבל היא לא מפסיקה לתקשר עם העולם ולעצב אלבומי תמונות יפהייפים ששומרים בתוכם זכרונות וחוויות חיים
מגלה בת כמה את?
ברור שמגלה. אני בת 53 ולמרות שכבר 10 שנים אני לא צובעת את השיער, אני מרגישה הרבה יותר צעירה.
מאיפה?
נולדתי בירושלים, גדלתי בהרצליה וב-14 השנים האחרונות גרה בתל מונד.
משפחה לא בוחרים?
אני הבכורה מבין שלושה ילדים. יש לי שני אחים. נשואה לערן ואמא לשלושה ילדים – יובל, שסיימה תואר ראשון במנהל עסקים, תמר חיילת במשטרה הצבאית ועומר הצעיר שבחבורה בן 11.
ורק בשביל הרזומה:
עיצוב תמיד עניין אותי. למדתי עיצוב פנים ועיצוב אתרי אינטרנט ולפני שנתיים הקמתי את Happy2Help – עיצוב אלבומים דיגיטליים. אני מעצבת אלבומים כבר 13 שנים ומרגישה, שכל אלבום הוא יצירה ייחודית ושונה. המעבר מתחביב לעסק קרה אחרי שעיצבתי את אלבום המסע שעשית עם מאגמה לקוסטה ריקה, ממש לפני שמלאו לי 50. בנוסף, כשבני משפחה או חברים חוגגים יום הולדת, אני אחראית על המתנה והברכות. זה בא לי בקלות ואני מצליחה לשמח את מי שחוגג.
לפני המסע – חוששת או נרגשת?
אני ממש זוכרת את היום שבו ראיתי את המודעה של מאגמה ואיך החלטתי באותו הרגע להירשם ולהגיע למיונים. באותה התקופה ליוויתי חברה שחלתה ובעלי עבר אירוע מוחי קל, כך שהבנתי שאני חייבת להנות מהרגעים הקטנים והמאושרים שהחיים מזמנים לנו. אני מאוד חברותית ולא חששתי לצאת למסע. ידעתי שאתחבר לבנות שיהיו איתי. חיכיתי בהתרגשות ליציאה למסע וזכיתי לתמיכה ופרגון בבית.
מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע?
תמונות ובפרט תמונות נוף, גורמות לי אושר רב. לקחתי איתי מצלמה רגילה. התמונות היו מוצלחות מאוד והן מופיעות באלבום שעיצבתי לצד תמונות שחברותי למסע צילמו בטלפונים הניידים.
מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע?
אין לי טלפון נייד. אולי זה נשמע מוזר אבל זו הדרך שלי ליהנות מהחיים. ההודעה על שינוי מקום הלינה בלילה הראשון עברה רק בקבוצת ה-What'sApp ולא הגיעה אלי אז נסחבתי במשך כל המסע עם שק שינה שלא ישנתי בו אפילו דקה….
נרדמת באוהל?
כל יום במסע היה גדוש באירועים, כך שנרדמתי בקלות בכל מקום אליו הגענו.
מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ?
מוזיקה היא החיים בשבילי. היא מלווה אותי לאורך כל היום – אז בג'יפ שלי תמיד יש מוזיקה טובה. בנוסף,
תמיד יש לי בתיק משהו שיכול לעזור למישהי.
רגע במסע שלא תשכחי:
ביום האחרון של המסע הגענו לאומגה. קיבלנו הסברים ואת כל הציוד ויצאנו לדרך. עודדתי חברות שהיו להן ספקות אם להתחיל את המסלול. לרגע לא חששתי. המסלול מורכב מכמה תחנות ובסיום התחנה השלישית נעצרתי בחוזקה ומשקפי המולטיפוקל שלי נפלו. המשכתי במסלול בלי משקפיים והצטערתי על כל מה שפספסתי ולא ראיתי. רק כשהגענו לנקודת הסיום זכיתי לראות שוב עם זוג המשקפיים הנוסף שהיה לי.
דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע:
לכל אחת מאיתנו יש סיפור חיים משלה. במסע פגשתי נשים מהארץ ומהעולם וגיליתי בכל אחת משהו שכדאי ללמוד ממנה.
איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום?
הייתי רוצה שהעסק שלי יגדל. שאנשים רבים יבינו את החשיבות של שימור ותיעוד הזכרונות והחוויות שלהם ויפנו אלי כדי שאעצב להם אלבומים מיוחדים.
טיפ קטן למי שעתידה לצאת?
תבואי בראש פתוח. תני למדריכות ולצוות המנהלה להפתיע אותך בכל יום מחדש והכי חשוב תפתחי את הלב שלך ותכניסי אליו נשים חדשות שחלקן יהפכו להיות החברות הכי טובות שלך.
ולסיכום – משהו למאגמה?
בדרך כלל, כשאני נוסעת לחו"ל אני מארגנת את הכל לפרטי פרטים. במסעות של מאגמה אין צורך בזה.
את רק צריכה לבחור את היעד אליו תרצי לנסוע ולהחליט שאת נוסעת. כל השאר יקרה לבד – הארגון, ההפתעות הקטנות במהלך המסעות, הרגעים המצחיקים והמרגשים והאוכל הטעים.
הקסם לא נעלם כשחוזרים מהמסע. הוא ממשיך גם במפגשים שמאורגנים מדי שנה כמו "תשליך" וטיולים יומיים בארץ.